פסק-דין בתיק ע"פ 10784/04

השופטת ד' ביניש:

           המשיב הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירות של התעללות בקטין לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין תשל"ז-1977, וכן בשלוש עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379 ו-382(ב)(1) ו-382(ב)(2) לחוק, בהזדמנויות שונות. עקב הרשעתו נגזר על המשיב עונש של 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל המצטרפים לתקופת מאסר של 4 חודשים שהוטלו עליו לריצוי בעבודות שירות בתיק אחר. כן הושתו על המשיב 6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירת אלימות במשך 3 שנים. מאסר על תנאי של 8 חודשים שהיה תלוי ועומד נגד המשיב, הופעל בחופף. על גזר דין זה הוגש ערעור הן מטעם המשיב והן מטעם המדינה.

           המעשים אשר בביצועם הורשע המשיב הם מעשים חמורים שהופנו כנגד אשתו וחמשת ילדיו. במועדים שונים שבין שנת 1999 לינואר 2004 היכה המשיב את אשתו וכן היכה את ילדיו, כך שהאשה יצאה מן הבית לבית הוריה וחזרה מספר פעמים. את ילדיו הקטינים, היכה המשיב באמצעות חגורה על ידיהם ועל גבם, ואף הטיח את ראשם בספריה הנמצאת בבית כאשר את הבן הקטן הניח על המדף העליון בספריה כשאין באפשרותו לרדת משם. אלימותו כלפי אשתו התבטאה בסטירה, בבעיטות וכן במכות. הרקע להתנהגותו האלימה הוא ככל הנראה בהתמכרותו לטיפה המרה. מתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט קמא עולה כי המשיב לא שיתף פעולה במגמה להיכנס למסגרות טיפוליות. שירות המבחן המליץ בפני בית המשפט המחוזי להטיל על המשיב עונש מאסר ממושך שלא יפחת מ-15 חודשים מיום מתן גזר הדין, כדי שיוכל לקבל טיפול במסגרת מאסרו. בית המשפט נמנע מלקבל את ההמלצה, וגזר על המשיב עונש של 15 חודשי מאסר מיום מעצרו. עקב כך נותרה תקופה קצרה למדי לשארית המאסר, גם אם מביאים בחשבון 3 חודשי מאסר נוספים, שהיה על המשיב לרצות עקב הפסקת עבודות השירות שהוטלו עליו; לכאורה לא אפשרה התקופה שנגזרה על המשיב את מתן הטיפול שהוצע, אף כי התברר שממילא המשיב לא היה מעונין בטיפול. המדינה מערערת בפנינו על קולת העונש, בין היתר, גם בשל התוצאה המעשית שלא איפשרה תקופה מספקת לטיפול הולם במשיב. עם זאת הטעם העיקרי בערעור המדינה הוא קולת העונש שהושת על המשיב, בשים לב לאלימות הרבה שהפעיל כנגד משפחתו הקרובה. המשיב מצידו טוען כנגד חומרת העונש. לטענתו האלימות שהופעלה איננה מן החמורות, עוד טוען הוא כי בהיותו בכלא נגמל למעשה באופן פיזי מהתמכרותו לאלכוהול; כן טען הסנגור בשמו של המשיב כי כתב האישום המתוקן כלל אישום משנת 1999 בתיק אשר נסגר בזמנו וכי בהתחשב בזמן שחלף, היה על בית המשפט להסתפק לצורך העונש במעשה האחרון בלבד שביצע המשיב.

           שקלנו את טענות הצדדים ובאנו לידי מסקנה כי דין ערעור המדינה להתקבל וכי דין ערעורו של המשיב להידחות.

           למשיב הרשעות קודמות בעבירות אלימות, בנוסף לעבירות האחרות שהורשע בהן. המכות שהיכה המשיב את ילדיו ואת אשתו, היו ביום בו הוא שב לביתו לאחר שבאותו יום עצמו נגזרו עליו 8 חודשי מאסר על תנאי בגין עבירת אלימות בה הורשע, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו. באותו יום, אף הופעל נגדו מאסר על תנאי קודם של 4 חודשים לריצוי בעבודות שירות, אף הוא בגין עבירות אלימות.

           על רקע שורת מעשי האלימות בהם הורשע המשיב בעבר ובהתחשב בחומרת המעשים שביצע באשתו ובילדיו, שבגינם הוא נותן את הדין בפרשה שלפנינו, העונש אשר נגזר על המשיב הינו קל ביותר. המשיב הטיל חיתתו על בני משפחתו, המעשים אשר ביצע כלפיהם מלמדים על משטר אימה וטרור כלפי אשתו והילדים, ומתסקירי המבחן עולה כי גם עתה בכלא, לא מגלה המשיב תובנה לחומרת מעשיו ואינו מוכן לשתף פעולה עם תכנית טיפולית כלשהי. 

           בנסיבות אלה, קשה להשלים עם כך שאפילו עונש המאסר על תנאי שהיה בר-הפעלה, הושת על המשיב לריצוי חופף. לכך יש להוסיף את הסכנה אשר נשקפת מהמשיב לבני משפחתו ולציבור, משחרורו הקרוב מן הכלא, מבלי שהיה מוכן להשתלב במסגרת טיפולית כלשהי.

           אשר על כן החלטנו להחמיר אך במידה מסויימת עם המשיב, ולהפעיל את עונש המאסר על תנאי של 8 חודשים במצטבר ל-15 חודשי המאסר שכבר הושתו עליו וכן להטיל על המשיב 4 חודשי מאסר נוספים לריצוי בפועל, כך שבסך הכל יירצה המשיב 12 חודשי מאסר נוספים על תקופת המאסר שעליו לרצות על פי גזר הדין.

           יתר חלקי גזר הדין של בית המשפט המחוזי יעמדו בתוקפם.

           ניתן היום, כ"א בשבט התשס"ה (31.1.2005).

ש ו פ ט ת                                            ש ו פ ט ת                                     ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: